גיל ההתבגרות מאופיין בדרך כלל בקונפליקט של תלות מול עצמאות.
המתבגר עסוק הרבה בשאלות קיומיות כגון:
.
מי אני?
למי אני רוצה להיות דומה?
האם לחברי, להורי?
דימוי הגוף תופס מקום נרחב בסדר היום של המתבגר.
מצד אחד הוא רוצה "לבעוט ולהרוס"
אך מאידך הוא מגיב בחרדה כאשר הוריו אינם עומדים בהתקפות אלה. |
 |
לעיתים קרובות אנחנו כהורים מרגישים שאנו נמצאים במבוי סתום מול האינטראקציה עם ילדנו.
במצבים אלה אנו זקוקים לליווי מקצועי ואמפטי.
קיימות אפשרויות רבות להתערבות במצבי משבר בגיל ההתבגרות:
הטיפול מכיל בראש ובראשונה יצירת ברית טיפולית עם המתבגר.
שאלות של אמון וסודיות הן קריטיות בעבודה מול מתבגרים.
ביני לבין המתבגר נערך חוזה מפורט אשר בו מוסכם בין הצדדים, מתי, ואם בכלל
אנו מערבים את ההורים בתהליך.
הדרכת ההורים מתבצעת על בסיס קבוע, במקביל לטיפול בילדם.
במסגרת ההדרכה, ההורים מעלים שאלות ודילמות הוריות שלא הייתה להם
אפשרות לדון בהן בעבר.
בנוסף, אנו דנים בסוגיות שעולות בטיפול ובכך מאפשרים להורים התבוננות מחודשת בתהליך.
רצוי שהדרכת ההורים תערך במקביל לטיפול במתבגר עצמו.
במצבים בהם המתבגר מסרב לשתף פעולה ולהגיע לטיפול, ניתן להדריך את
ההורים כיצד להתמודד עם הקשיים ולשפר את תפקודם מול המתבגר גם ללא נוכחותו בטיפול.
