גמילה מהימורים ושימוש בחומרים מסוכנים ומוטיבציה

גמילה מהימורים ושימוש בחומרים מסוכנים ומוטיבציה

החוקר שרוד (Sherrod, 1968) ניסה להגדיר בצורה ברורה ומעניינת את המונח "מכור להימורים",
וזו הגדרתו: "אם אתה מתערב על סוס, הרי זה הימור. אם אתה מתערב שתוכל לאסוף 3 קלפי
לב, זה בידור. אם אתה מתערב שמחיר הכותנה ירד בשלוש נקודות, זה עסקים!".

תופעת ההימורים מוכרת היטב בכל העולם, היא אינה מבדילה בין שכבות ומעמדות והיא החמירה
עוד יותר מאז עידן האינטרנט. ההימורים בחברה המודרנית לובשים צורות שונות: קזינו, מרוצים,
הגרלות לוטו, משחקי טוטו, משחקי קובייה, בינגו, אתרי הימורים באינטרנט, קלפים ועוד.
כשמדובר על משחק פוקר עם החברים פעם בחודש, לא מדובר על הימור כפייתי, שכן לאחר המשחק
חוזרים השחקנים לביתם וממשיכים בחייהם הרגילים.

מבחינה קלינית, הימור פתולוגי או הימור כפייתי הוא הפרעה שמתפתחת בהדרגה, וכוללת אובדן
שליטה תקופתי או רצוף על ההימורים, בהתעסקות מרובה בהימורים, בהתנהגות שאינה רציונאלית,
בניסיונות להשיג כסף לצורך המשך ההימורים ובהמשכת ההימורים למרות שהתוצאות שלה שליליות.

יש דמיון רב בין התמכרות להימורים לבין התמכרות לחומרים מסוכנים כגון: אלכוהול וסמים,
בשניהם נגרם שיבוש בחייו של המכור וכן בחייהם של הסובבים אותו. ובשני המקרים, המערכת
סביב אותו מתמכר "משתפת פעולה" שלא מדעת בשחזור חוזר ונשנה של דפוס ההתמכרות.


התיתכן גמילה מהימורים וחומרים מסוכנים…?

עד לפני כמה עשורים, אם הייתם שואלים מומחים, האם תתכן גמילה מהימורים וחומרים מסוכנים,
רובם היו אומרים לכם כי קיים סיכוי להיגמל, אם כי הוא קטן מאוד. בשנים האחרונות, עם
העמקת המחקר הקליני, חל שינוי בתפיסת הסיכוי להיגמל. כיום יותר ויותר מומחים סבורים
כי עם רשת תמיכה מכילה ומסגרת טיפולית נכונה ניתן לגמול לחלוטין מהמרים כפייתיים ומכורים
לחומרים מסוכנים.

אחד הקריטריונים הטובים ביותר לניבוי ההצלחה של מתמכר לצאת מן המצב טמון ברמת המוטיבציה.
ואכן, מרכזי טיפול רבים בארץ ובעולם מתנים כניסה לתוכניות הגמילה שלהם במוטיבציה של
האדם להיגמל. אך אותה מוטיבציה חשובה לא תמיד חייבת להתחיל במתמכר עצמו. גם משפחה,
חברים ומכרים יכולים לעורר בו מוטיבציה ולהביאו לתוכנית גמילה. למעשה, הפסיכולוגיה
מייחסת ערך רב לסביבה הקרובה של המתמכר.

מטבע הדברים, מתמכרים רבים מתרחקים מהסביבה הקרובה להם, ולהפך, גם הקרובים מוקיעים
את המכורים מחייהם – מה שמעמיק עוד יותר את ההתדרדרות. לעומת זאת, סביבה תומכת שמנסה
להתערב ולעורר מוטיבציה במתמכר עשויה להעלות במידה רבה את סיכוייו להיגמל. לעיתים יש
צריך להבהיר למערכת סביב המתמכר מה הוא עלול להפסיד במידה ולא יתחיל בתהליך השינוי
והטיפול. זאת כדי להפעיל את המוטיבציה ולהביא את המתמכר לטיפול. כך למשל, איסור לראות
את הילדים, הרחקה מהבית, סנקציות כספיות, איום בפיטורין או אף איום בגירושין עד להשלמת
תוכנית גמילה וטיפול, הנערכים בצורה התואמת את צרכיו, את סביבתו ואת צרכיו האמיתיים
של המתמכר – יכולים לעורר מוטיבציה במתמכר ולהחיש את קבלת הטיפול.

יתרה מכך, גם לקרובים ומשפחה של המתמכר מומלץ להגיע לתוכנית טיפולית, כי לתמיכת הסביבה
יש חשיבות בסיכויו להיגמל. נגמל, גם אם הוא נמצא בתוכנית הגמילה היוקרתית והטובה בעולם,
לא ייגמל במידה ותגובתם של הסובבים אותו נותרת עוינת ואף הרסנית לטיפול.

כפי שניתן לראות שאלת המפתח בתהליך הגמילה היא המוטיבציה, והיא נכונה למהמר הכפייתי
באותה מידה שהיא נכונה למכור לקוקאין. וגם אם אין למכור ברגע נתון את המוטיבציה הדרושה,
לסביבתו הקרובה יש את היכולת לעורר אותה ולהביאו לגמילה.

לקריאת המאמר בפורמט PDF יש ללחוץ כאן

 

אלחנן מסטבוים | בנימינה  נייד: 050-6806639 |  משרד: 04-6380264  |  elhananm@bezeqint.net